זֵכֶר הַחַיָּלִים שֶׁלֹּא נָפְלוּ בַּקְּרָב…

הֵם נָפְלוּ "בְּעֵת מִלּוּי תַּפְקִידָם"

הֵם מֵתוּ "בִּזְמַן שֵׁרוּתָם הַצְּבָאִי"

לֹא בְּמַאֲרָב אוֹ בִּקְרָב עָקֹב מִדָּם,

אוֹ בְּהִסְתַּעֲרוּת אֶל מוּל אוֹיֵב אַכְזָרִי.

גַּם הֵם הָיוּ חַיָּלִים טוֹבִים וּמָעֳרָכִים

רָצוּ לְשָׁרֵת בַּצָּבָא, כְּמוֹ כֻּלָּם,

אַךְ תְּאוּנַת אִמּוּנִים אוֹ תְּאוּנַת דְּרָכִים,

אֶת פְּתִיל חַיֵּיהֶם קָטְעָה בְּרֶגַע אֻמְלָל.

וּבְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים יֵשׁ גַּם מֵאוֹת וַאֲלָפִים

חַיָּלִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ עוֹד, וְשָׂמוּ קֵץ לְנַפְשָׁם.

גַּם הֵם רָצוּ לִהְיוֹת חַיָּלִים טוֹבִים

אַךְ סִבְלָם – הִכְרִיעַ אוֹתָם.

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן נַצְדִּיעַ לַנּוֹפְלִים בַּקְּרָבוֹת,

אַךְ גַּם נַרְכִּין רֹאשׁ לִשְׁאַר הַחַיָּלִים שֶׁהָלְכוּ .

כֻּלָּם הִשְׁאִירוּ מֵאָחוֹר מִשְׁפָּחוֹת כּוֹאֲבוֹת,

אָב וְאֵם שֶׁחַיֵּיהֶם הִתְהַפְּכוּ.

וְאַף שֶׁמּוֹתָם לֹא הָיָה הֶרוֹאִי וּמַרְשִׁים,

כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת נוֹשְׂאוֹת אֶת סֵבֶל הָאָבְדָן,

וְאַף שֶׁלְּחֶלְקָם חֶשְׁבּוֹן נוֹקֵב וּמַאֲשִׁים ,

אֵין שִׁבְרוֹן הַלֵּב מַבְחִין בֵּין דָּם לְדָם.

עָצוּב לָדַעַת שֶׁגַּם עִם שׁוֹךְ הַקְרָבוֹת וְתֹם הַיְּרִיּוֹת,

יַמְשִׁיכוּ לָמוּת חַיָּלִים בְּעֵת מִלּוּי תַּפְקִידָם,

בִּתְאוּנוֹת דְּרָכִים, בְּאִמּוּנִים, בְּהִתְאַבְּדֻויּוֹת,

אֶת כֻּלָּם נִזְכֹּר, נִבְכֶּה עַל כֻּלָּם.