לקבלת אימון אישי

אודות ערן אדרת ז"ל

ערן אדרת ז"ל

ערן אדרת ז"ל – הסיפור האישי

ערן בני, היה ילד מאד מוסיקלי. כבר בגיל 3.5 הוא החל ללמוד כינור, בשיטת הסוזוקי. בקונצרט התלמידים הראשון שלו, הוא ידע רק להניח את הכינור הקטן שלו "32 על כתפו והשתחווה לקהל. במשך השנים הלכו הכינורות וגדלו וגם נגינתו הלכה והשתפרה. בתיכון הוא עבר לנגן בגיטרה ובאורגן ואף למד בקונסבטוריון של קרית אונו.

ערן היה נער מאד מופנם ורגיש. הוא בילה שעות רבות בנגינה ובעיקר באינטרנט. בתיכון הוא חווה אהבה נכזבת שהשפיעה עליו קשות. ידיעותיו בתחום המחשבים והאינטרנט הדהימו אותי כל פעם מחדש ובתקופה שלפני הגיוס לצבא הוא עבד בסטרט-אפ שניהלתי שכם אל שכם עם טובי המהנדסים.

ערן אדרת ז"ל

יום אחד, בחודש יוני 1997, השתנה עולמי והשתנתה כל גישתי כלפי האינטרנט.
באותו יום קמתי כדרכי בשבע בבוקר ונסעתי לירושלים. התקיימה בבנייני האומה באותו זמן תערוכת אינטרנט והחברה הקטנה שלי הציגה באחד הדוכנים את מוצרי הלומדה שלנו. זה היה היום השני של התערוכה. על סמך ההתעניינות במוצרים שלנו שהייתה ביום הראשון של התערוכה, נסעתי מלא אופטימיות לירושלים.

כשהגעתי לבנייני האומה, כל הדוכנים עמדו מסודרים, מבריקים ונכונים לקבל את קהל האלפים שעמד להגיע בכל רגע. התמקמתי בדוכן כשכולי מלא ציפייה דרוכה ואפילו התרגשות לקראת פתיחת התערוכה. בערך כחצי שעה לאחר פתיחת התערוכה, מגיעים אלי שני אנשים במדי צבא. אני מבקש מהם להמתין מעט עד שאסיים את שיחתי עם אדם אחר, אך הם מתעקשים לדבר איתי. ביקשתי את סליחתו, וחשבתי לעצמי שאולי טמונה דווקא כאן הזדמנות עסקית גדולה, לפעילות משותפת עם הצבא.

שני האנשים ביקשו ממני, באופן יוצא דופן, שנצא אל מחוץ לאולם כדי שנוכל לדבר בשקט. הייתי מאוד מתוח ונרגש. יצאתי אל מחוץ לאולם ושם, בפינה, כשהם מבקשים ממני לשבת תחילה, הודיעו לי אנשי הצבא, בקול שקט, כי בני, ערן, נמצא ללא רוח חיים בשדה ליד הבית כשנשקו האישי לידו וכדור אחד חסר במחסנית.

התגובה שלי הייתה מאד סוערת. התפרצתי, בכיתי, והתעלמתי לחלוטין מהקהל הגדול של אנשים שהיה סביבי בתערוכה. לא העליתי על דעתי באותו רגע שאחרי מספר חודשים אגלה שאותו אינטרנט שרק שעה קלה לפני כן הצטייר בעיניי כמקום פתוח, חופשי ומוגן היה גורם קריטי במותו של בני היקר.

ערן אדרת ז"ל

מתוך התכתובת של ערן באינטרנט הסתבר לנו, לאחר מותו, שהוא שיתף ברשת את מצוקותיו ועד כמה קשה לו בצבא. העבודה הפיזית הקשה שהוטלה עליו באפסנאות ומפח הנפש הגדול שלו כאשר לא נענו לבקשותיו לעסוק עם מחשבים, אפילו כפקיד. הוא תיאר את חוסר התקווה שלו והייאוש שאחז בו לנוכח מה שהוא פירש כ"חוסר אור בקצה המנהרה". אף אחד לא היה שם כדי לעודד את רוחו ולהראות לו שכל הקשיים האלה הם זמניים ויחלפו תוך חודשים, וודאי תוך שנים.

כאשר הוא העלה ברשת את משאלתו לשים קץ לחייו ואת חוסר הידע שלו איך לעשות זאת ביעילות, תיחקר אותו אחד האנשים בצ'ט לגבי תפקידו ומעשיו בצבא. כאשר ערן השיב שיש ברשותו, כמו לכל חייל אחר נשק אישי, התשובה שהוא קיבל הייתה הוראות מדויקות כיצד עליו לכוון את רובה ה 16-M לראשו כדי לפגוע ולא לפספס חלילה.

כשערן הלך לשדה ליד הבית בבוקרו של יום שלישי, ה-17 ביוני 1997, הוא זכר היטב הוראות אלה וביצע אותן, לאסוננו, כפי שהוא ביצע כל דבר אחר בחייו – במדוייק!

ד"ר אבשלום אדרת - מקריא שיר שכתב לבנו ערן ז"ל, 7.6.19

תמונתו של ערן אדרת ז"ל מתפרסמת במסגרת פרויקט 'פנים אבודות' של עמותת בשביל החיים בתערוכה שהתקיימה בכנסת ישראל ביום לציון המאבק באובדנות בשנת 2020

ד"ר אבשלום אדרת ליד התמונה של ערן בתערוכת 'פנים אבודות'
ד"ר אבשלום אדרת ליד התמונה של ערן בתערוכת 'פנים אבודות' בתערוכה שהתקיימה בכנסת ישראל ביום לציון המאבק באובדנות בשנת 2020
תמונות של אנשים שהתאבדו

הפרויקט בא להמחיש את הפנים שמאחורי הסטטיסטיקה הנוראה של מספר האנשים המתאבדים במדינה.

ליצירת קשר עם ד"ר אבשלום אדרת
להזמנת הרצאות, לקבלת אימון אישי
ולרכישת הספר "עולם טוב יותר"

ידיעות חדשות נוספות

איגרת מאדרת | ד"ר אבשלום אדרת

איגרת מאדרת

איגרת מאדרת זהו עלון שנשלח לכל מי שרוצה לקבל טיפים לחיים טובים יותר

שלחו הודעה ישירות
לד"ר אבשלום אדרת

בואו נדבר על זה
בואו נדבר על זה
שלום לך ✿, איך נוכל ביחד לעשות עולם טוב יותר?
דילוג לתוכן